סל הקניות שלי

עוד בסביבה


  • מי שיבקר היום ברמלה יתקשה להאמין שעיר חיה ותוססת זו הייתה יישוב מנומנם במשך מאות שנים. המסגדים היפהפיים והבניינים המרשימים שבה עשויים להטעות את המטייל. את העיר רמלה הקימו הערבים כ-50 שנה אחרי שכבשו את ארץ ישראל, בתחילת המאה ה-8 לספירה. רמלה הוכרזה כבירת המחוז ולכן זכתה לשפע של הטבות. מאחר שרמלה נוסדה כעיר חדשה היא נהנתה מתכנון אדריכלי שלא כפוף לתכתיבי הערים העתיקות, ובית אומייה השליטים שפכו עליה המון כסף. התכנון האדריכלי של רמלה דמה לערים שנבנו בסגנון רומאי – רחובות רחבים, ישרים ובמרכזם מבני ציבור. ברמלה פעלו שווקים תוססים שנמכרו בהם סחורות מגוונות, ואפשר לומר כי כבר לפני 1200 שנה הגו את רעיון שוק רמלה-לוד. גם בתחום הסניטרי השקיעו מאמצים רבים בפיתוח רמלה, והיא זכתה לאמות מים חדשות ולמערכת העברת מים ואגירתם בצורה מתוכננת היטב.


    ​המסחר בעיר רמלה היה מהמתקדמים בארץ. בזכות המיקום המרכזי שלה הצליחה העיר להיות מרכז סחר בינלאומי, ממנה יוצאו דבלים, חרובים, צימוקים, סבונים משובחים, כלי חרס, טקסטיל (בעיקר כותנה), זכוכית, מתכת, ואפילו יין (למרות האיסור המוסלמי על שתייתו). הסחורות הגיעו לארצות קרובות ורחוקות – מסוריה, מצרים וערב הסעודית עד עיראק הודו וספרד. לשם פיתוח מרכז הסחר, הוקמו ברמלה בנקים שנתנו שירותי אשראי, הלוואה, הפקדת כספים, ואפילו הטבעת מטבעות הייתה ברמלה.

    הכסף כידוע גורר אחריו כוח, ואכן שליטי המחוז התיישבו ברמלה עם משפחותיהם, וכך גם קרובי ומקורבי השליטים. גם ראשי הקהילה היהודית העדיפו את רמלה על ירושלים. בעיר ישבה אוכלוסייה מגוונת – מוסלמים, נוצרים, ארמנים, שומרונים, קראים ויהודים.

    לרוע מזלה של רמלה פגעו בה כוחות הטבע והרסו אותה – רעידת אדמה גדולה שהתרחשה ב-1068 פגעה בעוצמה חזקה בעיר ורמלה נחרבה. מעריכים כי מספר ההרוגים הגיע עד ל-25,000 איש. למרות שרמלה שוקמה היא כבר לא חזרה להיות מה שהייתה – בירת המחוז עברה לירושלים, מיוחסי העיר נטשו אותה, ובהמשך היא עברה לידי הצלבנים. הנוצרים מייד מצאו בעיר קשר לתנ"ך וקבעו כי רמלה היא "הרמה", העיר ממנה הגיע שמואל הנביא (אין לכך כל ביסוס מדעי), והם אף הביאו את עצמותיו של שמואל, כדבריהם, וקברום בנבי סמואל. מבחינה מנהלתית לא הייתה לרמלה חשיבות רבה בעיני הצלבנים. גם האיוּבּים, בראשם עמד המנהיג המפורסם צלאח א-דין לא העריכו את רמלה, ולאחר שכבשוה, שבו והחזירוה לידי הנוצרים. השושלת הבאה – הממלוכית לא התעקשה להחזיר את העטרה ליושנה, והעדיפה את עזה כעיר מחוז, אולם הם בנו ברמלה מבנים מפוארים כמו המסגד הלבן ועוד מספר מסגדים יפים, והם שינו גם את הייעוד של כנסייה צלבנית והפכוהו למסגד. במאה ה-15 בנו הנוצרים ברמלה אכסניית דרכים מפוארת לצורך עולי הרגל הקתולים.

    בשנת 1516 כבשה האימפריה העות'מאנית את רמלה, והנה נדמה כי היא תתאושש, אך שוב פגע בה הטבע – ב-1546 זעזעה את אדמתה רעידת אדמה חזקה שהרסה חלק ניכר מהעיר. רמלה המשיכה לנמנם ואפילו תותחי נפוליאון לא הצליחו להעירה משנתה ב-1799. במאה ה-19 התחילה פריחה מחודשת ברמלה – תיירים ועולי רגל הגיעו לעיר ונבנו בה אכסניות רבות. גם יהודים מפורסמים הגיעו אליה, למשל בן-גוריון ובן-צבי ניהלו את אסיפת פועלי ציון במלון של משפחת ברסלבסקי ב-1906.

    הגנרל הבריטי אלנבי פלש לארץ ישראל והביס את התורכים ב-1917. בימי שלטון הבריטים שגשגה העיר ונבנו בה בתי פאר, נסללו בה רחובות והוקמה בה עירייה. אך כצפוי, החליט שוב הטבע להפריע להצלחתה וב-11 ביולי 1927 זעזעה את העיר רעידת אדמה שמוטטה בניינים וגבתה קורבנות רבים.

    בימי מלחמת השחרור הייתה רמלה נתונה בין הפטיש לסדן. מחד גיסא חנו בה כוחות ערביים בפיקודו של חסן סלאמה ומאידך גיסא פגעו בעיר כוחות הפלמ"ח וההגנה – הם פוצצו מבנה מנהלי סמוך לשוק וגם את המפקדה של חסן סלאמה. גם כדוריהם של לוחמי האצ"ל פקדו את רמלה, ושוב אנשי ההגנה ניסו לכבוש את העיר, אך ללא הצלחה. צחוק הגורל הוא שרק עם כיבוש לוד נכנעה גם העיר רמלה. הלוחמים יצאו ראשונים מהעיר ואחריהם ברחו בבהלה תושבי העיר הערבים. מעריכים כי בין 50,000 ל-70,000 תושבים ערבים נטשו את רמלה עם כיבושה ב-1948.

    לאחר קום המדינה שוקמה העיר ואוכלסה בעולים חדשים. התפתחות רמלה החלה בהדרגה עם כל עלייה ארצה. המדינה אפשרה לכ-500 נוצרים לשוב לרמלה, ומאוחר יותר חזרו אליה גם תושבים ערבים. החל משנות החמישים החלו קראים רבים להתגורר ברמלה. הכת הקראית שייכת ליהדות, אך כופרת בתורה שבעל-פה. היא נוסדה במאה ה-8 בפרס ובמאה ה-11 הצליחה לגדול עד כדי כך שהשפעתה הייתה גדולה יותר מזו של הרבנות היהודית. בשנות השמונים הפכה רמלה למרכז העולמי החשוב ביותר של הכת הקראית בישראל והתיישבו בה שלושת רבעי מכלל המאמינים הקראיים. ברמלה הוקמו שני מבנים מרשימים – בית כנסת קראי ומרכז רוחני קראי ששמו "היכל שלמה".